החלטה בתיק ת"א 33981-04-12

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה אשר הוגשה על ידי המבקש, הלוא הוא התובע, לשינוי הסעד הנתבע, כך שבמקום אכיפת ההסכם, יתבעו הסעדים הכספיים בלבד, תוך ביטול תביעת האכיפה.

רקע עובדתי

באפריל 2012 הגיש המבקש תביעה כנגד המשיבים בגין הסכם שנכרת לכאורה בין הצדדים למכירת המשיבה 1 למבקש, כאשר בכתב תביעתו המקורי, עתר המבקש לקבלת סעד של אכיפת ההסכם. במקביל להגשת כתב התביעה, עתר המבקש בבקשה לקבלת צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב 2 להעביר את זכויות הבעלות במשיבה 1 לצד שלישי כלשהו.

ביום 23.4.12 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כמבוקש, אולם בדיון שהתקיים ביום 24.9.12 בוטל צו המניעה בהסכמת הצדדים.

כעת בבקשתו, עתר המבקש בבקשה לתיקון כתב התביעה, כך במסגרת התביעה המתוקנת ביקש לוותר על סעד אכיפת ההסכם, ותחתיו עתר לקבלת סעד כספי בלבד.

טענות המבקש

לטענת המבקש, כתב התביעה הוגשה על ידי באת-כוחו דאז, אשר בחרה להגיש תביעתו במסלול רגיל ולא כהליך מסוג המרצת פתיחה. משכך טען, כי עובדה זו הביאה להתמשכות ההליך המשפטי יתר על המידה.

לטענתו, במהלך תקופה זו התדרדר מצבו הכלכלי, תוך שנכון להיום אין ביכולתו לגייס את סכומי הכסף הנדרשים לשם רכישת המשיבה 2, היה ותביעתו תתקבל. כן טען, כי כיום אף התברר לו, כי רכישת המשיבה 2 אינה כדאית מבחינה כלכלית.

לטענתו, הוא מצוי כיום במצב בו ידוע לו על ראשי הנזק שנגרמו לו ומשכך מבקש לתקן תביעתו.

טענות המשיבים

מנגד טענו המשיבים, כי כתב התביעה המתוקן הינו בעל עילה שונה, סעד שונה, בגין הסכם שונה אשר במסגרתו הועלו טענות וראיות שונות, וללא כל קשר לתביעה המקורית שהוגשה. משכך טענו, כי משהסעד העיקרי מתבטל, הרי שעל המבקש להגיש תביעה עצמאית ונפרדת.

לטענתם, הלכה למעשה אין המדובר בתיקון כתב התביעה, אם כי בהגשת תביעה חדשה במעטה וכסות של התביעה המקורית, וכי אין מדובר בהוספת עילה חדשה לעילה קיימת, אם כי בהחלפת העילה המקורית בעילה חדשה, וכי בקשת המבקש נעשתה בחוסר תום לב ולאחר שהמבקש הבין, כי נכשל במערכה הראשונה.

עוד הוסיפו המשיבים וטענו, כי התרת תיקון כתב התביעה יגרום להם לנזקים לשמם ולמוניטין שצברו וישפיע באופן ישיר על אפשרותו של המשיב 2 להביא למכירת המשיבה 1, כל עוד מתנהל ההליך כנגדם., ולבסוף טענו, כי ככל ובית המשפט ימצא לנכון לאפשר את תיקון כתב התביעה, הרי כי אז יש לחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה

מלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 עולה, כי ככלל כאשר בעל דין מבקש לתקן כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, יש להיעתר לבקשה למעט במקרים חריגים, כאשר נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או כאשר התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו הייתה מוגשת הבקשה מחדש. כן על בית המשפט לבחון אם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה ולהארכת הדיון (ראה: עע"ם 5128/04 עיריית תל-אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה, פורסם במאגרים המשפטיים).

חובתו של בית המשפט לאפשר תיקון כתב תביעה כדי לברר מהן באמת השאלות השנויות במחלוקת, כאשר לפני בית המשפט מונחת בקשה לתיקון כתב טענות, נוהג בית המשפט להיענות כל עוד יש בתיקון כדי להביא לפניו את השאלות השנויות באמת במחלוקת.

בנסיבות המקרה דנן, אני סבורה, כי התיקון נועד להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות כיום במחלוקת ביניהם ויש בו כדי לייעל את ההליך המשפטי ולמנוע הליכים נוספים אשר ניתן ליתרם. כמו-כן, אני סבורה, כי אין בתיקון זה כדי לגרום לפגיעה ממשית כלשהי במשיבים, וזאת לאור היות ההליך מצוי בשלב מקדמי (טרם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ופתיחת שלב ההוכחות).

המשיבים כאמור טענו מצידם, כי אין להתיר את התיקון המבוקש, מהטעם, כי מדובר בתיקון עילת התביעה. ואולם, כאשר מדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה, מקבל המונח "עילה" משמעות רחבה, כך שעילת התובענה כוללת בחובה את העסקה או המעשה המובא לדין, ואין מניעה להיעתר לבקשת התיקון כאשר התיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה כהגדרתה הרחבה (ראה: א' גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) תשס"ט-2009.

כמו-כן נדחית טענת המשיבים לפיה התרת תיקון כתב התביעה יגרום להם לנזקים לשמם ולמוניטין שצברו וישפיע באופן ישיר על אפשרותו של המשיב 2 להביא למכירת המשיבה 1, כל עוד מתנהל ההליך כנגדם. אינני סבורה, כי יש בשינוי נוסח כתב התביעה כדי לגרוע מן ההליך המשפטי, אשר ממילא מתנהל כנגד המשיבים.